פסק דין בתיק תע"א 4750-08

1.         עניינה של העתירה בשאלת זכותה של התובעת, אשר הועסקה בנתבעת במשך 23 שנים ו- 8 כמטפלת באגף הגיל הרך במתנ"ס מזכרת בתיה, וקיבלה פיצויי פיטורים, לקבל מאת הנתבעת סכום נוסף בסך 43,103 ש"ח, המגיעים לה, לטענתה, כיון שהנתבעת חישבה את גובה פיצויי הפיטורים שקיבלה באופן שגוי.

2.         בכתב ההגנה נטען כי דין התביעה להידחות על הסף מאחר שמדובר בסכום פיצויים ששולם לתובעת לפנים משורת הדין, לאחר שהתפטרה, ומאחר שחתמה על "כתב סילוק וויתור" שבו אישרה כי קיבלה מאת הנתבעת סך של 36,392 ש"ח כתשלום עבור פיצויים, וכי היא מאשרת שעם קבלת הסכום באו כל תביעותיה בקשר לעבודתה במתנ"ס לידי סיום.

3.         הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר.

            מטעם התובעת הוגש תצהיר מר דורון אסולין (להלן: " מר אסולין"), בנוסף לתצהיר מטעמה.

            מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של גב' גילה מנור פליישר, המשמשת כמנהלת המתנ"ס שבו הועסקה התובעת (להלן: " גב' מנור"), של גברת איילה פלג, המשמשת כמנהלת אגף הכספים של של המתנ"ס (להלן: " גברת פלג"), ושל גילי ברדוגו נסים, שהיא רכזת הגיל הרך במתנ"ס (להלן: " גב' ברדוגו").

העובדות הרלוונטיות

4.         התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמטפלת באגף הגיל הרך במתנ"ס מזכרת בתיה החל מיום 1/1/87 ועד ליום 31/8/05.

5.         בחודש אוגוסט 2004 יצאה התובעת לשנת חופשה ללא תשלום (חל"ת) על פי בקשתה, ופתחה בביתה משפחתון בפיקוח המתנ"ס.

6.         במאי 2005 הודיעה התובעת על התפטרותה מעבודתה אצל הנתבעת בשל רצונה להמשיך ולנהל את המשפחתון בביתה. במקביל, פנתה התובעת אל מנהלת הנתבעת וביקשה לקבל פיצויי פיטורים, חרף התפטרותה.

7.         הנהלת הנתבעת קיימה מספר ישיבות בנושא. בסופו של יום, לאחר שהוצגה בפניה עלות פיצויי הפיטורים כפי שחושבה ע"י גב' מנור, הוסכם לשלמם לתובעת (עמ' 13-14  לפרוטוקול).

8.         התובעת קיבלה מאת הנתבעת ביום 10/4/06 סך של 36,392 ש"ח, זאת כנגד חתימתה כאמור על "כתב סילוק וויתור" (נספח ד לתצהיר מנור, להלן: "כתב הויתור").  נציין כבר כאן כי כתב הויתור עמד במרכזן של מחלוקות עובדתיות ומשפטיות, בהן נדון ונכריע בהמשך.

9.         בנוסף שוחרר לזכותה של התובעת סך 16,985 ש"ח שנצבר לזכותה על חשבון פיצויי פיטורים בקרן מבטחים.

10.       באוקטובר 2006 פנתה התובעת לנתבעת במכתב בו טענה כי חישוב פיצויי הפיטורים נעשה שלא כדין, שכן הוא נערך על בסיס שכרה של התובעת בתקופת עבודתה האחרונה [בה עבדה במשרה פחותה], "ולא כמתחייב, על פני מלוא תקופת עבודתה" (נספח ד 1 לתצהיר התובעת).

11.       בין הצדדים התנהלה תכתובת ענפה אודות דרישת התובעת. ברם, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי התובעת היא שהתפטרה מעבודתה, וכי בנסיבות אלה היא לא הייתה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים לפי החוק. דהיינו, המדובר בפיצויי פיטורים ששולמו לה לפנים משורת הדין, על פי הסכמת הנתבעת.

12.       המחלוקת המרכזית בין הצדדים, בא אנו נדרשים להכריע, היא בשאלה האם קיבלה הוסכם על תשלום פיצויי פיטורים מלאים שיש לחשבם לפי הוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, או שלא ניתנה הבטחה כזו, והתובעת אף מנועה מלטעון אחרת בנקודה זו, נוכח חתימתה על כתב הויתור.

דיון והכרעה

לשאלה האם נחתם בין הצדדים כתב ויתור

13.       כתב התביעה אינו כולל התייחסות כלשהי של התובעת לקיומו של כתב ויתור. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת את כתב הויתור (נספח ג'), שבו נאמר, בין היתר, כך: